הרעיון של הקלפים נולד מתוך צורך חזק שזיהיתי שוב ושוב בעבודה השוטפת כפסיכולוג, בייעוץ תעסוקתי לצעירים. שמתי לב, לעיתים מידי קרובות, ששאלוני הנטיות הרגילים לא מספיק עזרו לי כדי להכיר אותם. עם הזמן הבנתי שחוסר ההיכרות של צעירים עם שמות רשמיים של מקצועות גרם למילוי השאלונים בצורה חפוזה ובלתי מחויבת, או מתוך כל מיני הטיות ודעות קדומות על מקצועות. כתוצאה, דפוס התשובות שהתקבל בסוף לא באמת עזר לי להכיר אותם. ידעתי שאני חייב למצוא לזה איזשהו מענה. אבל לא היה לי מושג איך. התסכול התעצם במיוחד אל מול נועצים מופנמים ופחות מילוליים, והבנתי שאני פשוט חייב למצוא ערוץ תקשורת חדש. לא מילולי. כלי שיכניס לי חמצן לחדר הייעוץ, שיעלה את האנרגיות והסקרנות של כולנו.

ואז ניצת בי הרעיון. לפתח סט תמונות מתפקידים ומקצועות שונים מעולם העבודה. תמונות טבעיות ופשוטות, מפעילוּת טיפוסית של כל מיני מקצועות. כאלה שיאפשרו מגע קרוב יותר לחוויה ולחושים, ויזמינו תגובות רגשיות ואותנטיות יותר. בין אם זאת חיבה, סקרנות, התלהבות, אדישות, רתיעה או התלבטות, כל אלה יאפשרו לי לעשות עבודה עמוקה ויסודית יותר.

אבל אז נתקפתי בפחד. ממש פחד. מה יחשבו עלי קולגות או ותיקים ובכירים ממני? הרי אני מתמחה צעיר, ובטח הרעיון הזה כבר עלה ונפסל מזמן. אולי הוא בעייתי או פשוט מידי. אולי הוא לא באמת יתרום משהו משמעותי. אז חשבתי לגנוז אותו. פשוט להתעלם ממנו. כך המשכתי בעבודה עוד כמה חודשים. אבל כל פעם הרעיון התעורר מחדש. הרגשתי כאילו הוא בהיריון מתקדם, וזה רק ענין של זמן עד שייוולד מעצמו, איכשהו, ויצא לעולם.

ואז הופיעה הקורונה ואיתה להט פנימי שהתעורר מחדש, והפעם ביתר שאת. להט ליצור, להעיז לנסות, להסכים להיכשל, ובעיקר להשמיע את קולי בעולם. וכך בין סגר לסגר מצאתי את עצמי מקדיש כל דקה פנויה כדי לברר עם עצמי מה אני בעצם רוצה לומר לעולם? מה הצורך שאותו אני רוצה למלא, ואיך אוכל לקחת צעד אחד קדימה, צעד בטוח דיו, עם כל הסיפור הזה. נעזרתי בכל מי שרק יכולתי. בנוכחות ותמיכה בלתי נלאים של בני משפחתי האהובים, בהשראה ורוחב לב בלתי רגילים של הפסיכולוגית המדריכה שלי, גב' אורלי צדוק, ובהרבה אנשים טובים שעזרו לי לגלגל וללטש את הרעיון ולהביאו לעולם.

וכך, לאחר מספר חודשים זה הפציע והגיח לעולם. ערכת קלפי ייעוץ תעסוקתי שעוזרים לי מידי יום בעבודה רגשית עם נועצים צעירים.
אחד הרגעים המרגשים שחוויתי היו מיד ביום הראשון שהשתמשתי בהם, במסגרת פגישת משוב עם נועץ. הנועץ סיפר עד כמה תמיד נרתע מטקסט כתוב, וכמה היה לחוץ כשנדרש להגיב לשאלות באבחון הממוחשב. מיד שלפתי את הקלפים, והעיניים שלו נדלקו. הוא צלל למשימה, ונהנה מכל רגע. באותם רגעים הבנתי עד כמה משמעותי יכול להיות הכלי הזה, שפותח מרחב חדש בתהליך הבירור של נטיות ואישיות תעסוקתית. במיוחד כשהוא פוגש את הנועץ ממקום נעים, חווייתי ומשחקי יותר. תקוותי כי יביא ערך ממשי לעולם הייעוץ והטיפול התעסוקתי.